עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

אני קארין.
אני בת 14 אני אוהבת בעלי חיים,לקפוץ ולהשתגע.
הדבר החשוב לי ביותר בעולם הוא המשפחה, החברות וכל החיות אבל עוד דבר שחשוב לי הוא הצחוק :>
אני גם מאוד אוהבת לכתוב סיפורים.
אני כותבת סיפורים בהמון בלוגים...בנתייםכתבתי רק 2 סיפורים שפירסמתי בהמון בלוגים ועכשיו גם כאן. שני הסיפורים זכו לתגובות מדהימות ואנשים שרוצים רק עוד ועוד פרקים :>
אז מקווה שתהנו פה עם הסיפורים שלי.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
הודעה לקוראים.. :<
13/04/2014 21:56
~April - Karin~
הפסקה, חג

בחג הפסח אני נוסעת לסבא וסבתא מצד אבא.
סבתא שלי היתה שפית מדהימה כך שאין בעיות אם האוכל :)
כל חג ההורים שלי נראים מאושרים יותר, ואני שמחה בשמחתם.
ההורים שלי כולכך נהנים להיות עם המשפחה, גם אם יזרקו אותנו לגונגל בלי אוכל אנחנו נהנה.. בימיוחד ההורים שלי.
הכלבה שלי "קוקי" סוג לברדור מעורב [קוקי היא אהבת חיי] חוגגת איתנו ורוב הארוחה הולכת לתוך הבטן שלה.
אז בקיצור אני מאחלת לכולם חג שמח!
שתשמינו עם המצות [בקטע טוב כן?] *~*

ובקיצור תהנו.
הודעה חשובה למי שקורא את הסיפור שלי...
לכבוד החג לא יעלה מחר פרק נוסף.. אלא רק ביום שלישי בערב.
אבל מחר אספר למה כתבתי את הסיפור הזה דווקא...
וזהו תודה רבה לקוראים :)

0 תגובות
"אולי הוא יסתכל למטה?.."
13/04/2014 11:16
~April - Karin~
"החיים של אפריל..."
פתחתי את העינים בהיסוס וראיתי אותו..
זה שתמיד חלמתי עליו.. אדם, שלא בורח כשרואה אותי...חבר.
מיד הוא אמר "ברוכה הבאה לבית הספר..הבנתי שלהתחבא מאחורי הפח זה תחביב?"
התחלתי לצחוק.. לא אמרתי את האמת, את הסיבה שברחתי ככה... וישר הצגתי את עצמי... "אני אפריל ו.."
"אני דניאל נעים להכיר...את בטח חדשה בבית הספר נכון?"
עניתי כן..
אבל עשיתי טעות.
ואז הוא אמר לעבור לבית הספר הזה זו תהיה הטעות הכי גדולה שלך , הוא גרועע!
לא הצלחתי לשמור את הפה סגור ויצא לי מהפה המילה.. "הוא כבר מושלם...זאת אומרת....."
דניאל אמר לי שזה בסדר..
אבל בתוכי ידעתי שלא הייתי אמורה להגיד את זה.
יצאתי מהכיתה והתחלתי לרוץ הוא עקף אותי ועצר אותי.. ומשם הוא הלך איתי את הדרך לכיתה, בין שניה הבנתי שהוא איתי בכיתה.. באותה שנייה רציתי למוות.
עוד כמה זמן אוכל לשמור את עצמי בסוד ולא לגלות לו את ההתרגשות שלי, אבל בכל זאת החבר הראשון שלי.
היסטורי.
הוא פתח את הפלאפון שלו- אייפון 4S.
הוא נכנס לאינטרנט ושאל מיד בלי היסוס "למה לא אמרת לי?..היתי יכול לעזור הוא.." והפסיק לדבר..
לא הבנתי מה הוא רצה..
הסתכלתי לו בפלאפון וראיתי את הסרטון שלי, כשכולם צוחקים עליי ואני בורחת....
עצמתי את העינים וכשפתחתי אותן הן היו מלאות בדמעות זולגות מימני.
הוא נתן לי יד, כשראיתי את זה רציתי לברוח אבל לא הייתי יכולה כי מצד שני רציתי להשאר איתו.
הסתכלתי למעלה, ראיתי את התקרה ושנייה אחרי זה.. לא ראיתי כלום,נפלתי.. כנראה נרדמתי.
לא. לא נרדמתי.
כשפתחתי את עייני ראיתי בפעם הראשונה את הוריי לידיי..
אבל רגע זה לא היה החדר שלי.
זה היה בית החולים שליד הבית שלנו.
חיבקתי את הוריי וביקשתי מהם להיות קצת לבד, אבל הרופאים לא עזבו אותי.
פתאום משום מקום דניאל בא..
הוא הביא לי פרחים, ושוקולדים..והתנצלות גדולה.
הוא התקרב למיטה שעליה שכבתי בבית החולים... נתן לי חיבוק, הסמקתי כולכך שלא יהיתי יכולה להסתיר את זה. הוא הלך לדבר עם הרופאים.
חששתי, אני לא יודעת למה.
ושמעתי את הרופאים אומרים "יום חמישי תהיה חגיגה"
דניאל חזר שוב התנצל והלך..
ניסיתי לקום מהמיטה, לא הצלחתי. צעקתי חזק לרופאים ואחרי חמש דקות הרופא שדיבר עם דניאל התיישב מולי ואמר "את תהני.. הוא ילד מקסים"
שאלתי מה יש בחמישי.
הוא לא ענה, הוא רק חייך.. חיוך באמת מהלב.
הוא אמר לי שמחר ביום חמישי בבוקר אני משוחררת.
חזרתי לישון. 
כשהתעוררתי כבר לא הייתי בבית החולים, הייתי בבית...
 ולידי מכתב שכתוב..:
"מחכים לך ברחוב 48 ליד בית הספר.
קומה 3, דירה 8. ♥"
התחלתי לצחוק הבנתי שזה דניאל.
מי יודע שהוא יודע לצייר לב?
אבל לב של ידידות. כי מעבר לזה אין כלום.
הורדתי את החלוק של בית החולים והלכתי... נכנסתי  לבית ההוא...
הרבה בלונים ושלט התנצלות, זה דניאל.
הוא היה מאחורי..
ופתאום נשמעו דפיקות בדלת הבית.
פתחתי את הדלת וכשראיתי מי זה... רציתי למות! זה היה................

עוד פרק קצר ונחמד :>
מקווה שאהבתם.
מחר בבוקר פרק חדש :>
תהנו וסליחה שחפרתי ♥
6 תגובות
מאחורי הסיפור.
13/04/2014 11:15
~April - Karin~

לעולם לא היתי רוצה שמישהו יחייה כמו אפריל.
ואני גם לא רוצה לחשוב על זה.

אז אני קארין.
אני מאוד חברותית.
אני אוהבת חיות.. אפשר להגיד שזו האהבה הגדולה עליי.
אני חולה על המשפחה שלי ועל חברות שלי.
ואני גם מאוד אוהבת לכתוב.
אני מפרסמת סיפורים שלי בהמון בלוגים , וקיבלתי המון תגובות מדהימות וקהל אהוב.
מקווה שאתם גם אוהבים את הסיפורים שלי :>

0 תגובות
"כי מי מסתכל למטה?.."
12/04/2014 19:15
~April - Karin~
סיפורים בהמשכים, סיפורים, אהבה, פחד

"החיים של אפריל"
פעם היתי ילדה מדהימה.
מיצטיינת בלימודית,ציירת מדהימה,עם אהבה גדולה לכולם ורגשות .
אבל כמו שהכל משתנה גם אצלי השתנה. הפכתי למפלצת..
עשיתי את העבודה של הגורל.. בחרתי איך אני יהיה אבל זו לא אני שקובעת... וחבל שהבנתי את זה רק עכשיו..כשכבר אין סיכוי.

אני אפריל.. הילדה שלמטה.. לעולם לא תמצאו אותי עם חברים.. אולי כן אבל קודם אני צריכה לדעת מה זה ביכלל "חברים"..
עברתי כבר 4 בתי ספר ו3 חטיבות ביגלל אותה סיבה..
אין לי חברות,לא היה לי,לא היה לי ביטחון עצמי ותמיד הבכתי את עצמי, ובכול מקום שאני בו תמיד שומעים ציחקוקים .. ולא איתי...עליי
זה נמאס והסיבה המרכזית היא..: אני לא רוצה להיות מי שאני.. ובכל מקום כולם תמיד יותר טובים מימני.. תמיד היתי סוג ב'
והינה היום הראשון בבית הספר בהוד השרון
כמו בכל בית ספר כל השכבה צחקה עליי..
כרגיל.
זה בסדר.
אז כמו כל שנה..נדחקתי לצד, ראיתי את כל המצלמות מולי ואת כל האנשים שרציתי להיות כמוהםץ הקינאה הרגה אותי.
התחלתי לרוץ.. התחבאתי מאחוריי פח שליד דלת של כיתה ט-3
פתאום הרגשתי לחץ ביד..ראיתי ידיים שיוצאות מהדלת אוחזות בי ומושכות אותי לתוך הכיתה..
עצמתי עניים ולא נאבקתי בזה יותר נתתי לו למשוךך אותי.
פתחתי את העניים בהיסוס ו.........

טוב אז פרק ראשון שלי פה.
אני אשמח לתגובות טובות ורעות.
להמשיך את הסיפור או לפרוש כבר עכשיו?

7 תגובות